החלטה בתיק בש"פ 9274/04

           ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ברלינר) אשר קיבל ערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום בחדרה (השופטת הדסה אסיף) והורה על מעצרו של העורר לחמישה ימים, עד ליום 18.10.04.

           העורר נעצר ביום 13.10.04 בחשד כי ניסה לסחוט באיומים סכום של כ- 100,000 ש"ח מהמתלונן. המשטרה ביקשה בבית משפט השלום להאריך את מעצרו בשבעה ימים כדי לאפשר לה להשלים את החקירה על-פי פירוט שהומצא לבית המשפט השלום ואשר הובא על-ידי באת-כוח המשיבה גם בפני. בית-משפט השלום קבע, כי העדות הממשית היחידה המצויה בתיק המשטרה הנה עדות המתלונן עצמו, כאשר יתר העדויות מהוות מעין "עדויות נסיבתיות", שכן העדים האחרים אינם יכולים להעיד דבר בנוגע לחשדות מאחר שלא נכחו במקום בעת שהאיומים הנטענים הושמעו. בית-משפט השלום הגיע למסקנה, שאין בחומר שבידי המשטרה כדי לבסס, ולו חשד סביר, כלפי העורר בשלב הזה. מסקנה זו ביסס בית-משפט השלום על תמיהות מסוימות שעלו, לשיטתו, מגרסת המתלונן ומהתרשמותו שהמתלונן מסתיר דברים מפני המשטרה. בית-משפט השלום הוסיף וציין בהחלטתו, כי העורר מצוי במעצר בית מלא בהתאם להחלטה שניתנה נגדו בתיק אחר, ועל כן אין מקום להורות על מעצרו גם מהטעם הזה. סופו של דבר, שבית-משפט השלום הורה על שחרורו של העורר וזאת "הן מן הטעם שאין די בחומר שבתיק המשטרה כדי לבסס חשד ברמה הנדרשת למעצר, והן מהטעם שאף לו היה מקום למעצר, די בחלופה של מעצר בית שהחשוד ממילא מצוי בו".

           בית המשפט המחוזי, לפניו ערערה המשיבה על ההחלטה, קיבל את הערר והורה על מעצרו של העורר. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו, כי הוא אינו שותף להערכת הערכאה הראשונה וכי בעדויות שנאספו מאת המתלונן, אסף בן זקן, ומאחרים, יש כדי להעלות חשד של ממש בעבירות של סחיטה באיומים, לדרישת כסף באצטלה של חוב, לנטילת רכב B.M.W. והחזרתו תמורת 10,000 ש"ח שקיבל העורר מאת המתלונן, ממנו הוא דורש עוד כספים נוספים בסדר גודל של 100,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין, כי העורר נמצא במעצר בית בגין האשמות שמיוחסות לו בפרשה אחרת ולחובתו הרשעות קודמות, וכי צורכי החקירה מצדיקים את מעצרו.

           בא-כוח העורר טוען כי לא נפלה כל שגגה בהחלטת בית-משפט השלום, כי לא מתקיים במקרה זה חשד סביר המצדיק את מעצר של העורר לצורכי חקירה, ועל כן לא נכון ולא ראוי היה שבית המשפט המחוזי יתערב בהחלטתו של בית משפט השלום. עוד טוען בא-כוח העורר, כי המשטרה פועלת "באופן חד-כיווני ללא חקירת עדים שמעוניינים להגיע לחקירה", ובין היתר, היא אף סירבה לחקור את עורך הדין של העורר (עו"ד פריינטי) שהיה נוכח ביום 11.10.04 בביתו של העורר בשיחה שזה קיים עם המתלונן ועם אביו בעניין נשוא החשדות. בנוסף נטען, שלא הייתה סיבה שלא להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר.

           במחלוקת שנפלה בין שתי הערכאות, בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, בעניין קיומו של חשד סביר לביצוע העבירה בה נחשד העורר, אני מעדיף, לאחר שעיינתי בחומר החקירה שנאסף עד כה על ידי המשטרה, את דעתו של בית המשפט המחוזי, ואני סבור שחומר חקירה זה אכן מעלה חשד סביר לביצוע העבירה נשוא החשד על ידי העורר. בנסיבות אלה מקובלת עלי דעתו של בית המשפט המחוזי כי צרכי החקירה אכן מצדיקים את מעצרו של העורר. עם זאת, ברור שעל המשטרה לחקור בהקדם האפשרי את כל העדים אשר יכולים לתרום לבירור האמת בפרשה זו.

           הערר נדחה.

            ניתנה היום, ב' בחשון תשס"ה (17.10.2004).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   ש.י. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: